עור תנין אמיתי או מזויף: שבע דרכים לדעת את ההבדל

עור מוטבע נלחץ באמצעות פלטת מתכת, כך שאותה קבוצת קשקשים מופיעה שוב ושוב ברשת קבועה. על עור אמיתי, אין שני קשקשים זהים לחלוטין, והקווים ביניהם מתעקלים וזזים באופן טבעי.

על בטן תנין אמיתית, הקשקשים גדולים יותר במרכז וקטנים יותר בצדדים. על עור הזנב, גודלם משתנה בהדרגה לאורך. קשקשים מוטבעים הם באותו גודל בכל מקום.

אם תסתכלי מקרוב על קשקשי הבטן של תנין אמיתי, בדרך כלל תראי נקודה קטנה ליד הקצה של כל קשקש. זוהי נקבובית חישה טבעית, ייחודית לתנינים. לעור מוטבע ולאליגטור אין אותה.

בתנין אמיתי, החריצים בין הקשקשים הם קפלים טבעיים של עור רך יותר, בעלי עומק ורוחב משתנים. בחיקוי, הם מוטבעים פנימה, ולכן הם רדודים, אחידים ונראים כאילו נחתמו במכבש.

העבירי את אצבעותייך על פני השטח. לתנין אמיתי יש קשקשים מוצקים המחוברים בעור רך וגמיש יותר, כך שהוא מרגיש מעט תלת-ממדי וחי. עור מוטבע מרגיש שטוח ונוקשה באופן אחיד.

מכיוון שעור אמיתי לעולם אינו אחיד, תיק תנין איכותי נחתך בעבודת יד כך שהדוגמה ממורכזת וסימטרית בחזית. בחיקוי, הדוגמה פשוט נחתכת היכן שנגמר הפאנל.

תנין אמיתי הוא נדיר והכנתו אורכת שבועות, כך שתיק בכמה מאות שקלים שנמכר כ"תנין אמיתי" הוא כמעט בוודאות לא כזה. שאלי את המוכר/ת מהיכן מגיעים העורות. מוכר/ת אמינ/ה יענו לך בבירור.

לקשקשי פיתון אמיתי יש חפיפה, כמו רעפים, כך שהקצוות שלהם יכולים להתרומם מעט כשהעור מתכופף. פיתון מודפס או מוטבע הוא שטוח לחלוטין. גם הסימנים שלו חוזרים על עצמם, בעוד שסימונים של פיתון אמיתי לעולם אינם זהים.